ונותר המקום | אבי איזנשטיין

אבי איזנשטיין מעצב ואמן, פרופ. באקדמיה בצלאל, מציג תערוכת יחיד בישראל, לאחר פעילות אמנותית בינלאומית ממושכת.

בתהליך ציורי מדיטטיבי, לאחר שלב רישומי הכנה לציורים, יוצר איזנשטיין דימויי טבע ונוף בשחור לבן המשחזרים נופי ילדותו. ציוריו מגשרים בין שתי תפישות מנוגדות ומשלימות: התפישה המערבית ההרמונית, ותפישת העולם היפנית המסורתית המודעת לחותם הזמן ולחוסר השלמות שבטבע. האור מהווה נושא מרכזי בציוריו ובאמצעותו מתקיים הדיאלוג הציורי עם משטח הבד הריק. אופי ציוריו מתכתב עם אמנות המזרח הרחוק, עם מסורת ארוכה של רישומי מכחול ואמנות זן. איזנשטיין מזהה את היחס בין השחור ללבן, כאותו יחס מנוגד ומשלים שבין שכחה לזיכרון, בין הנסתר לגלוי, בין מציאות להזיה.
"הציור שלי נדלה מזיכרון עמוק שכוסה בשכחה. בילדותי נחשפתי לטבורו של עולם: בגיל מוקדם מאוד, חמש או שש, הייתי מתלווה אל אבי, שהיה בעל חברה קבלנית לסלילת כבישים, לסיורים במחצבה ברכס הצפוני של הר הכרמל. אני זוכר במדויק את המחצבה ואת פני השטח הסלעי שהתגלה לאחר החציבה. המבט שלי הטמיע לא רק את האבנים המבוקעות אלא חדר אל תוך מעמקי האדמה. שם נחשפתי למעשה בראשית - לסבך השורשים של עצי זית, לגזעי עצים שרופים, לפלג של מי תהום. מראות המחצבה נטמעו והועמו בחלוף הזמן ורק כשהתחלתי לצייר הם צפו מחדש וכבשו אותי. הציורים המוצגים בתערוכה צוירו במהלך השנים האחרונות מתוך כורח אובססיבי להעלות רשמים אלו של המראות הראשונים. במובן מסוים, אני מצייר ציורי נוף, אבל אלו אינם בהכרח הנופים שראיתי, אלא נופים נפשיים המחזירים אותי תמיד אל אותו המקום."

מתוך שיחה עם תמי מנור-פרידמן, ספטמבר 2012

גלריה קונטמפוררי, הרצל 117, תל אביב