"צריך שתיים לטנגו" - תערוכה משותפת לג'ואל יסעור ורונית יניצקי / שורשים

בתערוכתן המשותפת: 'צריך שתיים לטנגו', מציגות ג'ואל יסעור ורונית יניצקי מקבץ עבודות עתירות צבע וחושניות ה"מתפוצצות מרב שמחת חיים", כותבת ד"ר קציעה עלון, אוצרת התערוכה, במאמרה לקטלוג. התערוכה תיפתח במשכנה החדש של גלריה שורשים, בתל אביב, ביום ה' 15.11.12, בשעה 19:00 ותוצג עד 5.12.12.

 " הטנגו המשותף של רונית יניצקי וג'ואל יסעור הוא טנגו שמח, צבעוני מלהיב, קורא לצפות בו. יצירותיהן של השתיים הן יצירות עתירות צבע, שופעות חושניות, "מתפוצצות" מרב שמחת חיים. רונית יניצקי מציגה גלגלים מסתובבים, עטורים עשרות פיסות זעירות של צבע, מנצנצות, זוהרות וציורים רחבים, גדולי מימדים, רפיטטיבים. ג'ואל יסעור מציגה ציור בפורמט מסורתי יותר, במבנה ריבועי או מלבני, במשיחות מכחול רחבות. המכלול הצבעי הוא האלמנט הבולט לעין אצל שתיהן". כותבת ד"ר עלון.

ביצירות נוספות של השתיים, הן עושות שימוש באייקון הברבי, הדמות הבובתית הפופולארית המושלמת של ייצוג הנשיות ומשתמשות בה בכדי לייצג זוגיות אלטרנטיבית. ה"טנגו" של יניצקי ויסעור נקרא בכמה רמות ומישורים: ראשית - הדיאלוג היצירתי בין שתי אמניות. אולם גם המדיום המשפחתי משתבר בתערוכה: במישור הביוגרפי, הזוגיות האישית שיש לכל אחת מהן עם בנות זוג, מקבלת סוג מסוים של ייצוג אמנותי.

"יניצקי ויסעור מציגות עולם אמנותי ואישי אלטרנטיבי, פתוח, השובר חוקים ומוסכמות ומתנגד לחומרה קפדנית", מוסיפה האוצרת. הטנגו האמנותי של יניצקי ויסעור יוצר חלל סוער, עתיר וגדוש. מצויים בו מוטיבים ערבסקיים ומילים בערבית, צילומים לצד עבודות שמן, חרוזים וחומרים אחרים. אומץ הלב האישי שהפגינו השתיים לאורך השנים משתקף גם בעמידתן הנחרצת על יצירת אמנות ככוח מניע בחייהן העכשוויים. יסעור הציגה עד כה חמש תערוכות יחיד, ויניצקי - תשע.

ג'ואל יסעור המגדירה עצמה כ"אמנית אורבאנית, תל אביבית", נמשכת לאותם חלקים דרמטיים של העיר הנמצאים על הסף, בין הפנים והחוץ, בין הפרטיות המגוננת לבין המוחצנות של המרחב העירוני. יסעור מביטה על ההוויה התל אביבית, תבנית נוף הולדתה, במבט בוחן וחוקר, היא רואה בעיר התוססת אספקלריה לנפשה.

מוסיפה יסעור: "ביצירות של אני בעצם יוצרת חיים בעלי משמעות שמובילים אותי כול חיי במסעותיי ובמחקרי לגילוי האני הפנימי שלי. האמנות נותנת לי מרחבים שבהם אני יכולה להתקרב או להתרחק מהעולם הפרגמאטי ולחוות ריגושים ומשמעויות, ל"ספר" סיפורים על הבד חלקם אמת וחלקם בדיה ואין לאיש את היכולת לדעת מהי המציאות, או מהו הדמיון. זהו תהליך סיזיפי של חקירה פנימית נפשית להבין ולבטא רעיוניות ותוך כדי להתכתב עם האמנות שלי כתפיסת חיים" ביצירתה מזמינה יסעור את הצופה לחיפוש, חקירה, תשאול, נבירה והתבוננות פנימית וחיצונית. אלה נופים פנימיים חלומיים, שאינם מחויבים לציית לתכתיבים תרבותיים שרירותיים.

על משטחי העבודה, מורחת יניצקי צבעי אקריליק וצבעי טוליפ מתנפחים ומכסה את המשטח בהדבקות של חרוזים, בובות, חיות, צעצועים ושאר פריטים, אותם היא מלקטת ואוספת. אובייקטים אלה, שהיא בוחרת בקפידה, היא מתאימה ומשלבת בדיוק רב בעבודותיה ויוצרת באמצעותם שפת הבעה עשירה ומרובדת. מדובר בעבודה סיזיפית של הדבקת פריטים וחפצים קטנים וצירופם יחדיו לכדי הגד ברור ונוקב. מלאכתה הדקדקנית של יניצקי מקבלת ביטוי טכסי, מעין פולחן פרטי ומתמשך. זהו תהליך ארוך העוסק בפרטים הקטנים, בחפצים הנאספים ונאגרים בסטודיו של האמנית, אשר רק צירופם יחדיו מעניק להם משמעות וביטוי חדשים.

מוסיפה רונית יניצקי על עבודותיה:

"העבודה ?אמא, אני בתך ואני אוהבת בנות? נוצרה מתוך מחאה על הקיפוח המשולש שחוות נשים, לסביות בחברה הערבית. ראשית, הן מופלות בעצם היותן נשים, שנית, הן גם נחותות ומושפלות, אם הן נחשפות בנטייתן המינית, ובנוסף, הן גם צריכות להתמודד עם העובדה שהן נשים ערביות בחברה הישראלית, הגזענית, המיליטנטית והכובשת.

העבודה ?הולכות על זה? הרבה יותר אופטימית. מי שיראה אותה לא יוכל שלא להבחין - בנשים, בכל הצבעים ומכל הסוגים, 'הולכות על זה'. הן מנסות, נכשלות, מצליחות, ובעיקר מעזות. מבחינתי זו עבודה מעצימה, מפרגנת ותומכת.

את ?אורגזמה? קודם ציירתי, ואחר כך נתתי לה את השם. השילוב של הצורה והפיצוצים הקטנים מסביב, נראה לי פתאום כמו אורגזמה, וזו התרומה שלי לחשיפה של המיניות הנשית".

ג'ואל יסעור

נולדה בתל אביב (1958) למשפחה דתית. עד גיל 9 גדלה בנווה צדק. בשנת 1966-7 עברו הוריה לקריית שלום ושם חייתה 8 שנים נוספות, עד גיל 18. היא לא שירתה בצבא, בגלל היותה בחורה דתית והתנגדות הוריה. כפיצוי על כך שלא שרתה בצבא הצטרפה לקבוצת צעירים שהקימה את קיבוץ אורטל, ברמת הגולן ועברה לגור עימם בקיבוץ במשך שנה וחצי. כיום, עוסקת ג'ואל באמנות ובהנחיית סדנאות לטיפול פרטני במכלול שיטות. היא מעניקה טיפולים מוכוונים ומעצימים לחיזוק הגוף והנפש. ג'ואל בעלת תואר PHD בפסיכותרפיה הוליסטית, מאוני' קליפורניה, לוס אנג'לס. היא עוסקת בתחום הטיפולי קרוב ל-20 שנה. במשך 6 שנים ניהלה חב' כוח אדם, למתן עזרה לקשיש, ו-6 שנים לאחר מכן ניהלה בית אבות סיעודי מורכב, בתל אביב. ג'ואל החלה לצייר בבי"ס היסודי והמשיכה את לימודי האמנות בתיכון עירוני טו', בו למדה. בשנת 1993 הציגה את תערוכתה הראשונה "זמנים משתנים" בתיאטרון הפרינג', בירושלים. התערוכה עסקה בתהליכים האישיים אותם עברה באותה עת, במעבר שלה 'מדתיות לחילוניות', ו'מגברים לנשים'. בגיל 37 הכירה את בת זוגה הנוכחית ווי (צלמת קולנוע וסטילס) ומאז (1995) הן חיות יחדיו ומגדלות 3 ילדים משותפים.

רונית יניצקי

נולדה בקיבוץ גן שמואל. בגיל 5 עברה עם משפחתה לאיטליה, שם התחנכה בגן קתולי ולאחר מכן בבית ספר יהודי. כשהייתה בת 8 חזרה לארץ, החלה לשחק כדורסל, ובמשך 20 שנה שיחקה בליגת העל ובנבחרות ישראל לנערות ולנשים.

ב-1985, החלה לעסוק בתפקידי הפקה שונים במופעי מוסיקה ושירה ישראלית. היא עיצבה והפעילה את התאורה בהצגה "מה אתה זוכר יונתן" בפסטיבל עכו ואת המופע של קורין אלאל, במועדון המילקיווי באמסטרדם. לאחר מכן הפיקה ערבי רוק שחשפו להקות רוק צעירות, וכן מופעים שונים בהשתתפות: ערן צור, ענבל פרלמוטר, קורין אלאל, לאה שבת, דודי לוי, מירה עוואד ואחרים. כמו כן ניהלה את המופעים של גלי עטרי, ריקי גל, רונית שחר ולאה שבת, לה שימשה גם מנהלת אישית.

ב-2003, עברו יניצקי ובת זוגה לחיים - ד"ר אסנת רזיאל (רופאה, מומחית בעלת שם לקיצורי קיבה) למיניאפוליס, מינסוטה, שם התפנתה לראשונה לעסוק באמנות. יניצקי לא רכשה מעולם השכלה אמנותית מסודרת, היא יוצרת אינטואיטיבית, אוטודידקטית במהותה. את תערוכתה הראשונה הציגה במיניאפוליס, לאחר שנה ששהתה שם. במהלך שהותה במקום הציגה 6 תערוכות נוספות. זמן קצר לאחר שובה ארצה הציגה יניצקי את תערוכתה הראשונה בישראל, "שלום כיתה א'", ולאחר מכן היא פותחת את הסטודיו שלה בקיבוץ גבעת השלושה, בו הציגה עד היום שלוש תערוכות יחיד.

התערוכה "צריך שתיים לטנגו", תוצג בגלריה שורשים, רח' ריינס 6, תל אביב, טל': 03-6202685, בין התאריכים: 15.11-5.12.12 ימים ושעות הגלריה: בימים: א', ב', ה': 11:00-17:00, יום ו': 10:30-13:30.

שיח גלריה בהשתתפות האוצרת והאמניות יתקיים ביום ה' 29.11.12, בשעה 19:00. הקהל מוזמן, הכניסה חופשית.

פרטים נוספים אודות התערוכה ניתן למצוא באתר 'קריסטל אמנות ותקשורת'