נוף ילדותי / גלריה עירונית הרצליה

פתיחת תערוכת ציורים "נוף ילדותי" שתתקיים ב"גלריה העירונית - בית אמני הרצליה" ברחוב בן גוריון 7 הרצליה.
מועד פתיחת התערוכה ביום חמישי 01-11-2012 שעה 19:30
נעילה ביום שישי 18-11-2012. (הזמנה מצורפת)
"נוף ילדותי" / מדברי האוצרת ד"ר דליה הקר אוריון
תערוכת ציור של יפה וינר ( פוליתי) ילידה ותושבת הרצליה, בגלריה העירונית הרצליה, נובמבר 2012.
" האדם אינו אלא תבנית נוף הולדתו"...שאול טשרניחובסקי
מגדל המים המצטייר על גבי ההזמנה לתערוכה "נוף ילדותי", שוכן מאחורי ביתה של האמנית. הוא הוקם בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת ומתנוסס כסמל לתקופת ילדותה של יפה שנולדה וגדלה בה. כיום סביבתו של המגדל השתנתה, נבנו מבנים חדשים, נסללו כבישים, אך בציוריה של האמנית קפא הזמן מלכת והיא מעלה את הנופים כפי שהשתמרו בזיכרונה מכל התקופות.
הציורים בתערוכה משקפים שלושה גופי נושאים הזכורים לה מילדותה ומלווים אותה בדרכה עד הלום: העצים (בעיקר האקליפטוסים), הים והשדות. העצים דומיננטיים בציוריה ובעיקר עצי האקליפטוס. חורשות אקליפטוס נמצאות עד היום בנווה עמל, הרצליה פיתוח והסביבה. בציורים המעלים מקומות ידועים בעיר, מהווים העצים את העיקר ביצירה ומספר בתים קטנים עם גגות רעפים אדומים מבצבצים מבעד לעושר העלווה ובקושי מורגשים.
הים מייצג את הטבע במלוא אונו. היא מתייחסת לעוצמה הנצחית של הים ומעלה את המחזוריות המתבטאת בעושר גווניו בשעות שונות של היום ובעונות שונות של השנה.
השדות המופיעים בתערוכה הנוכחית וערמות החציר הנוכחות בהן נמצאים בהרצליה, ערמות החציר המייצגות הן את המחזוריות והן את הצורך של האדם להיזון מהטבע, ממלאות את התפקיד העיקרי בעלילה הציורית. העדר מקומו של האדם בציורים אלה ובכל הציורים של יפה ממחיש את היותו בר חלוף "כציץ השדה".
הנחות המכחול הבטוחות והצבעוניות תואמות המציאות קבלו הנכחה נוספת המתבטאת בעיקר בתיאורים מרשימים מלאי הבעה של השמיים, הים והשדות. עצם תהליך היצירה האמנותית מהווה גם הוא דרך לנסות ולהנציח את קיומנו החולף עלי אדמות. כפי שכבר נאמר בשיר "הימים חולפים, שנה עוברת אבל המנגינה לעולם נשארת". עבודותיה של יפה וינר מהוות עדות חיה שהמנגינה שלה ממשיכה לנבוע כמעין המתגבר ודימוייה החזותיים ממשיכים להדהד בלבבות המתבוננים.

מדברי האמנית יפה (פוליתי) וינר
…..הזמני והאל זמני משתלבים משיקים ונפרדים...., הטבע מייצג עבורי את מכלול הזמני והנצחי ומושך אותי אליו כמקור השראה ליצירותיי. ההרים, העמקים, הנהרות והים מבטאים עבורי את נצחיותו של הטבע. עונות השנה המתחלפות מנציחות את ההמשכיות בטבע המאחד בתוכו עבר הווה ועתיד.
האדם בהיותו מייצג את הזמני נפקד מציורי. במכוון אני מסירה מהציורים את עקבות הקדמה למעט בתים המסמלים את האדם והזמניות, ומשאירה את הטבע כפי שהייתי רוצה לראותו טהור ונצחי.
אני יוצאת מהמציאות הנראית לעין ומפתחת אותה בהתאם לתחושותיי, רגשותיי ונותנת פרוש משלי לעוצמתו של הטבע. הטבע חזק מכל מעשה ידי אדם וזה מה שצריך ללמוד מכוחו משלוותו הפנימית לקבלו ולשמרו.
הציור עבורי הוא דרך ביטוי אמיתית ואמצעי לפריקת אנרגיות, דרך היצירה אני מתעלת את מחשבותיי והתרשמותי האישית. היצירה היא תהליך של התמודדות בין המתרחש במוחי לבין הצבעים על הבד כאשר היד והמכחול הם רק האמצעי. לעיתים הציור הוא ביטוי לחוויה שמתרחשת בזמן אמיתי אבל יש יצירות שמצפות הרבה זמן להגשמתן.

יפה וינר
יפה וינר ציירת אימפרסיוניסטית נולדה וחיה בהרצליה.
את השכלתה האומנותית רכשה באוניברסיטה הפתוחה. בקורסי אומנות באוניברסיטת תל אביב, במדרשה לאומנות ברמת השרון, ועבדה עם אמנים ישראלים אחדים.
החלה להתמקד בציור בעת שהותה בפיליפינים (1996-1998) למדה וציירה ציורי טבע ונוף אצל הצייר הפיליפיני המפורסם – רוג'ר סאן מיגאל, כיום, יפה מרבה לצייר נופי ארץ ישראל. עיקר עבודתה שמן על בד.
בדרכה האמנותית מביעה את מחאתה השקטה והציורית על ההתפתחות המהירה ובלתי מבוקרת אותה גורם האדם בתקופתנו. יפה משמרת את הטבע כפי שהייתה רוצה לראותו.
משתתפת בתערוכות בארץ ובחו'ל השתתפה השנה בתערוכות במדריד, ברצלונה וג'וורני צרפת