תערוכות > תערוכה רב-תחומית
תערוכה רב-תחומית /02/05/2010 עד ה-15/05/2010תערוכה רב-תחומית, יוצגו: פיסול: יעל שלו, יואב שרל ציור: חדוה אהרוני, מרים בן חיים צילום: שלומי אופיר, נתן בר אוצר התערוכה: גיא עולמי יעל שלו היא פסלת ותיקה המציגה הפעם תערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון יפו לעתיקות. את פסליה הציגה בעבר בתערוכות רבות ברחבי ישראל ובעולם כולו. שניים מפסלי הברונזה שלה מוצבים דרך קבע בחוף הכנרת ובחוף קיסריה. הפיסול עבור יעל שלו הוא דרך חיים, לכל החיים. הרומן שלה עם הפיסול התחיל בשנות לימודיה, ביצירת פורטרט עצמי מחימר שזכה לאהדה רבה מצד המורים. את המשך דרכה האמנותית כפסלת עשתה דווקא בברונזה ויצירותיה סבבו מאז ומתמיד סביב הזהות המשפחתית, כאם וכרעיה. דרכה המרשימה של יעל בעולם האמנות העולמי נסללה בתמיכה אינטנסיבית של משפחתה. ניתן בשקט לומר שהמשפחה הניעה את האמנות שבה והאמנות שבה את המשפחה. יחס הצופה לעבודות הוא יחס אינטימי. הצופה יכול להכיל את היצירה, להתקרב אליה, להביט בה בגובה העיניים ואף לקחת אותה לביתו, למשפחתו, כסמל לאותם יחסי קרבה ביתיים, כגרעין של כוח רגשי הרלוונטי לכולנו. עבודות האבסטרקט שלה מזכירות גרעיני תחושה ורגש, מסמלות את אותה מהות מופשטת המגולמת ביחסי הורות, אהבה ומשפחה. גדול וקטן, רחב וצר, והקשר התמידי שביניהם. היא בוחרת להשתמש בטקסטורה גסה אל מול משטחים מוחלקים, מדגישה את הניגודיות ואת ההרמוניה שבצורות. יעל מעידה על עצמה שתהליך היצירה הוא ככוח שמניע אותה ומכוונה, ומצטטת את פיקאסו בגרסה נשית: "אני לא מחפשת, אני מוצאת". היצירה היא זו הבוחרת ביעל והיא רק מתווה לה את המסלול, היא פורצת ממנה בטבעיות. ////////// יואב שרל יליד קיבוץ אבוקה, כיום תושב הרצליה, מפסל בברונזה ובזכוכית. בהמשך לעבודתו עם פסלי הברונזה ביקש להרחיב את החוויה הויזואלית והחומרית שדורשים מסריו ולכן עבר לעבודה בזכוכית שאפשרה לו לעצב קו חיצוני מעוקל ומרוכך ובמקביל להפגין יופי פנימי השרוי בחומר עצמו, הנראה לעין מפאת השקיפות. מוטיב נוסף המשתלב בעבודותיו השקופות הוא שבירות האור. משחקי האור בזכוכית משנים את מראהו ואת תכונותיו של האובייקט במבט חוזר וגורמים לצופה להתמכר אליו ולהשתהות ממנו. הזכוכית היא חומר יקר שקשה לכוון, אסור להתנגד לו וצריך להתחשב במגבלותיו, לכן העבודות נוצרות בגדלים אינטימיים, המאפשרים לצופה לבחון אותן בדקדקנות ולהתאהב בכל פרט בתוכן. בתערוכה הנוכחית מוצגות עבודות זכוכית אשר נוצרו בשלוש טכניקות שונות: - טכניקה ייחודית של ניפוח ומשחק בבועות אוויר בתוך מסת הזכוכית - טכניקה של התזת חול - טכניקת ההתכה ? fusing ////////// העבודות של האמנית הוותיקה מרים בן-חיים מהוות נדבך נוסף במבנה האמנותי שאותו היא מקימה בעקביות במשך שנים ארוכות תוך התייחסות לאורבני ולשילובו בסביבה. בן חיים הולכת בעקבות הזמן ומפגישה עבר והווה, ישן וחדש, עתיק ומודרני. בציורים יש בחירה מכוונת בצורה ולא בצבע וקיימת אלימינציה של הצבע ושימוש בצבעים מועטים בלבד כשיצירותיה של בן חיים מכוונות את עין המתבונן למפגשים ארכיטקטוניים ומאפשרות התעמקות בקונסטרוקטיביזם החזותי. תהליך העבודה הפוך לתהליך הקולאז?, בעוד שבאחרון מודבקים אלמנטים שטוחים על גבי הרקע (כמו באסמבלאז?ים של חואן גריס לדוגמה), כאן יש כיסוי חלקים של הציור וגילוי חלקים אחרים בצורה מגמתית, כדי להעשיר את הקומפוזיציה. אהבתה למבנים בכלל ולאלה של תל-אביב בפרט, הובילו אותה לאחר התלבטויות לגבי בחירת הנושאים ודרכי הביצוע, להוספת נדבך נוסף בדרכה האמנותית הקונסקוונטית ולתרומה להעשרת התפיסה החזותית. בן חיים מציירת על שקפים בעזרת ציפורן, טוש סיני, צ?יינה-גרף ואקריליק יבש במגוון צבעים מצומצם ומניחה אותם בין שתי זכוכיות. השקפים המצוירים מונחים במרווח מעל צילומים אותם צילמה בעצמה, ובכך יוצרת אפשרות לגשר על פערים של זמן ולשלב שתי תקופות. שם התערוכה, "בעקבות הזמן", מעלה את ממד הזמן החולף כשהישן משתקף מבעד לחדש, או לסירוגין מופיע על רקע המודרני ונצפה בעת ובעונה אחת עימו. האמנית חושפת לפנינו מפגשים המתעדים את התמורות שחלו בנקודות מפתח בעיר דרך העלאת נושאים כמו: גימנסיה הרצליה על רקע מגדל שלום, עיריית תל-אביב הישנה על רקע העירייה שברחוב אבן גבירול, שלושה מבנים מנווה-צדק: קולנוע עדן, בית רוקח ובית-ספר יחיאלי, על רקע המגדל החדש שנבנה בשכנותם, מוזיאון תל-אביב משמש כרקע צילומי לשקף שעליו מצויר בית דיזנגוף (ששימש כמקום משכנו הראשון של המוזיאון), קולנוע מוגרבי על רקע מגרש החניה שהוקם במקומו לאחר שנהרס, כיכר צינה דיזנגוף כפי שנראתה בעבר על רקע המנהרה ברחוב דיזנגוף, ומבנים ישנים בשדרות רוטשילד על רקע המגדלים המודרניים שנבנו בשדרות. ////////// משיכות מכחול סוערות, רוטטות ואקספרסיביות הן המרכיב הדומיננטי בשפת הציור של חדוה אהרוני. "חדוה אהרוני, ציירת תל-אביבית, הפכה את יריעות הקנווס גדולות המימדים לבימה עליה מחוללים בלהט המכחולים וצבעי האקריליק. הציירת העלתה על הבד במשיחות מכחול סוערות נופים עירוניים, שהפכו זה מכבר לסמלים תל-אביביים. נושאי הציור הם הסביבה האורבנית הסואנת ומלאת החיים של אזור מגדלי עזריאלי (אך לא רק), שבה משתלבים בתחכום פיסות חיים אנושיות, המתרחשות ללא הרף בעיר ללא הפסקה. תריסר הציורים מביאים קולות וניחוחות תל-אביבים מובהקים אלה וזו גם הסיבה מדוע שמה של התערוכה הוא "דרך מנחם בגין 132". מנעד הצבעים בפלטה של חדוה אהרוני נע בין צבעי שמחת החיים ועד הצבעים הקודרים. ציוריה רוויים בניגודים; צבעים עזים וחמים עומדים כנגד צבעים קרים ועכורים ומשקפים עימות בין חיוניות ליבידיונלית נרגשת ובין קדרות תנאטית. העיר בציורה של אהרוני שוקקת חיים, אך בה ? בעת גם רוויה באי שקט כאוטי. אותיות אדומות משובצות כנגד אותיות כחולות. כתמי האדום העז, שלטי הפרסומת, הם נציגיו הפתייניים של הקפיטליזם, המבטיח הבטחות כוזבות ("קידום" וכיו"ב...), מנגד מתלכדים הכתמים הכחולים לאותיות ולמילים , והמילים שבות ומפצירות: "אל תתנו לאדישות להרוג..." ////////// בעקבות הגדולים ? תערוכתו של נתן בר כשאנו מביטים ביצירותיהם של גדולי הציירים מהעבר, אין אנו יכולים שלא להרגיש באפרוריות הוויזואלית של ימינו. עם כל העושר הבלתי מוגבל בגווני הצבע של הפלזמה או עם הנכונות התמידית של המצלמות הדיגיטאליות לספק עותק צבעוני - אנו עדין נפעמים נוכח היצירות שלהם. לכן לא משנה מה אתה מצלם, מגלם או יוצר ? הניסיון הוויזואלי שרכשת הוא שיקבע בסופו של דבר ? זווית ראיה, קצב, ואף פעמי לבך; ואם חונכת על מורשת גדולי האומנים, פיתחת גישה שחובקת עולמות. ואז תוכל להגיע לאותה הנקודה, היכן שדמויות מן העבר מתחברות עם הרגשות והקצב של היום. ברור לי שכל אחד מהם ? Bosch, Caravagio, Zurbaran, DeLatour ? ביטא עולמות שונים לגמרי משלי, ובמסרים של דעת, של חברה ושל ראית עולם אין בנינו אף דבר משותף. אבל יחד עם זאת, העוצמה הטמונה ביצירותיהם פורצת את מסגרות הזמן שלהם ומעצבת סמלים חזותיים המקרינים לאורך כל הדרך על התרבות המערבית, משפיעה עליה ומזמינה לדיאלוג. אותו דיאלוג שניהלו לא מעט אומנים של זמננו. ////////// ביום יום שלומי אופיר הוא מנהל רכש מחשבים בחברת "קסטרו" אך בזמנו הפנוי הוא נהנה לצלם במצלמה הדיגיטלית שלו כאשר מפעם לפעם הוא גם שומר אמונים למצלמה האנלוגית הישנה שמחזירה אותו בחפץ לב היישר לימי ילדותו, אל גיל 13, עת נחשף לראשונה לעולם הצילום, כאשר קיבל מצלמת פילם במתנה. לכל צלם יש העדפה. שלומי מעדיף להתמקד בצילומי הרחוב. אליו הוא יוצא חמוש במצלמה ידנית, נוטל פסק זמן רגעי מעבודתו המשרדית ועובר אל חיי היום יום העירוניים בחיפוש אחר סיטואציות שבין האדם לסביבתו. אופיר מחפש את הרגעים שבהם אדם זר המהלך לתומו ברחוב נתפס בעדשת המצלמה באופן שונה ומפתיע, בין עם על ידי תנועת ההליכה, הבעת הפנים, או היחס שבינו לבין הסביבה המתועשת. בתערוכה זו בוחן אופיר את הקשר בין דימויי הפנטזיה מהסרט העכשווי "אליס בארץ הפלאות" בחלון הראווה אל עבר העולם המוכר, העירוני, הפשוט, הקיים. אופיר מציג נקודת צפייה שבין מציאות לפנטזיה אל "מעבר לחלון". הדמויות האגדתיות אשר שוטפות את חלון הראווה של קסטרו משתקפות לרגע אחד בחייהם של העוברים והשבים ברחוב. כצלם, שואל אופיר שאלות על המרחב הפיזי שבו מתהלכים אותם אלו שנקלטו בעדשתו. הוא בודק האם קיים גבול ממשי בין מרחב המחיה הפיזי לבין זה הדמיוני, והאם מצלמתו אכן מאפשרת לו לעמוד על חידתה של אותה מציאות משולבת, חמקמקה ומקסימה, המציעה לנו קצת מאותו חלום פנטזיוני וקצת מהמוכר, הפשוט ובר ההשגה. אירוע הפתיחה ביום ראשון, 2 במאי 2010 בשעה 20:00 קטעי נגינה באירוע הפתיחה - דר. אסתרית בלצן ב\'-ד\' 16:00-20:00 חמישי 16:00-21:00 שישי 10:00-16:00 שבת 10:00-20:00 המוזיאון יהיה פתוח בשישי ושבת במסגרת אירועי \''בתים מבפנים\'' מיקום - מוזיאון יפו לעתיקות, רחוב מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה זמנים - 02/05/2010 עד ה-15/05/2010 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||