4X4    = הדפס +
"4X4 = הדפס + " - נשמע לכאורה כמו משוואה מתמטית.
מה אם כן השווה כאן? מה השונה? והאם יש במשוואה זו נעלם כל שהוא?

ארבע אמניות שונות בתכלית השינוי מצטופפות יחד בתערוכה זו כאשר השווה ביניהן מתחיל במפגש שמתקיים בסדנת ההדפס של אמנית ההדפס רינה רינג, וממשיך מעצם העובדה שכל אחת מהם ניגשת בסופו של יום למכבש – להדפסה.

המפגש אצל רינה רינג בסדנא כבר הפך להיות מושג בהיסטוריה של תרבות ההדפס החיפאית. ותרבות ההדפס בכלל זוכה לקיום מתמשך ורציף לאורך שנים, כאשר מדובר בסדנה הקטנה והצנועה של רינה, באזור הקריות, בתקופה שבה התפתחות אמצעי הדפוס הדיגיטליים ובכלל עידן השעתוק הטכני, משאיר ומעמיד לכאורה את ההדפס כאב קדמוני, בעל ניחוחות של מסורת אמנותית ארוכת שנים.

שובל ארוך של תערוכות תחריט והדפס מותירה אחריה רינה, ועמו שובל ארוך של תלמידות או אמניות שהתנסו בחוויית ההדפס שחלקן בהדרכתה ובהשראתה. כך גם הפעם, ובדומה לאותה תערוכה שנקראה 'ארבע זוויות – סדנה אחת', חברו להן ארבע.

יש משהו מעניין, מעורר שאלה אולי גם סקרנות, בהחלטה להמשיך ולהתמיד ולעבוד בסדנת הדפס, ואפילו גם ברצון ובמוטיבציה להציג זאת בתערוכה. איפה עומד ההדפס היום כאשר כל מכשיר דיבור סלולרי הוא גם מצלמה וכל מרחב וירטואלי הוא גלריה. זה הקיום של הישן בצד החדש, והאתגר של הישן להתחדש תוך שמירה על ערכיו הישנים.


מכנה משותף נוסף בתערוכה זו הוא ההתייחסות להדפס כסוג של נקודת מוצא. כל העבודות שמוצגות בתערוכה זו בוצעו תוך שימוש בטכניקת ההדפס כטכניקה העיקרית, אלא שבנוסף, וכפי שזה מוזכר בתערוכה במילה 'פלוס', כמעט אף פעם אין זו עבודת הדפס טהורה, ובמובנים רבים חורגת מההגדרות ומחוקי ההדפס המסורתיים. בטרמינולוגיה המוכרת אפשר גם לקרוא לכך טכניקה מעורבת.
בתערוכה זו ההדפס מוצג כמי ששומר מצד אחד על ניחוחות העבר ועל מקומו ומעמדו המיוחד של המכבש, על ייחודה של עבודת התחריט, על חדוות היצירה של חריטה חד פעמית (מונוטייפ), ויחד עם זה נושא את עינו לאפשרויות הבלתי מוגבלות של כוח היצירה והיצירתיות. ברוח הפוסט מודרניזם שבו תחום מתערב בתחום ואלה פורצים את גבולותיו של אלה, וברוח שבו הישן משמש חומר ליצירה כדי לחדש ולהתחדש – ההדפס כאן בתערוכה מבקש להגדיר שוב את עצמו ואת מקומו.
כך הוא מהדהד לז'אנרים נוספים באמנות. הוא מתגלה כסוג של 'רדי מייד' (ReadyMade) כאשר חלקים מעבודות הדפס מסוימות הופכים להיות חומר מן המוכן ומצטרפים אחר כך יחד עם עבודות הדפס נוספות להיות עבודה אחרת חדשה, בבחינת ישן עם חדש, חדש על ישן, ישן עם ישן, כמיטב המסורת האינטרטקסטואלית ((Intersexuality שבה טקסטים, ובמקרה הנדון טקסטים ויזואליים, הופכים להיות מרובדים ורב שכבתיים, הן בחומר והן בתוכן.
כך הוא גם מתגלה גם כסוג של 'בריקולאג'' (Bricolage)
שבו חפצים או יצירות שונות מונחות יחד זה לזה ויוצרות בכך יצירה חדשה ואחרת שמביאה אתה את ניחוחות עברה, אינה מסתירה אותם ובכך מעבה את העבודה החדשה בצורה וברוח.
ארבע אמניות שונות בתכלית חברו להיות קבוצה אחת של מציגות, והפלוס הוא בתוספת שכל אחת מביאה עמה הן לתוך עולם ההדפס שלה, והן לתוך המקבץ הנוכחי. מקבץ זמני שכוחו והפלוס שלו הם זמן האמת, זמן התצוגה.

במשוואה הזו, שבה אנו תרים אחר המכנה המשותף, אי אפשר שלא להזכיר את החוט הסמוי, השקט והצנוע, שבזה גם עיקר כוחו והוא רוחה של רינה. רינה שמשמרת באדיקות רבה את עבודת ההדפס לאורך שנים, ומכנסת אצלה דרך קבע אמניות שבאות ללמוד, להתנסות ולהתחדש. היד המכוונת של רינה, דרך קבע, תורמת ידע, מיומנות והכוונה ובו בזמן גם מותירה מרחב לאישי ולחופש הביטוי והיצירה. כך הופך המקום הקטן של רינה להיות מקום אחד גדול שבו לכל אחת בכל זאת יש מקום משלה.
4X4 בתערוכה זו, הוא לא רק מפגש של ארבע אמניות, וגם לא רק ארבע נקודות מבט שונות. המונח 4X4

גם קבע את אופי התערוכה ואת המבנה שלה. כך נקבע שהחלל הגדול שיכיל את ארבעת האמניות יהיה מקום אחד עם עוד הרבה מקומות פרטיים. לפיכך, התערוכה מוצגת על פי מקבצים של רביעיות. כל מקבץ מכיל ארבע עבודות. אם אלה ארבע עבודות של אמנית אחת בעלות תוכן צורני או רעיוני משותף, או אם אלה ארבע עבודות של ארבעת המשתתפות. עיצוב התערוכה מבקש להדגיש שהאמירה הקבוצתית היא סך הכול של אמירות פרטיות. אמירות שהמכנה המשותף שלהם הוא העבודה בסדנת ההדפס של רינה. מכנה משותף שבו המשותף הגדול ביותר הוא דווקא השונות..

ד"ר נורית צדרבוים
אוצרת ומשתתפת בתערוכה