דיוקן ונוף- מרתה דבני / גלריה לאמנות מיתר10/06/2012 עד ה-26/08/2012עבודותיה של מרתה דבני ז"ל בתערוכה "דיוקו ונוף", מייצגות חלק ממבחר יצירתה בשנות חייה במדבר – תחילה בשדה בוקר שבנגב (1980-1990) ולאחר מכן בערד – העיר שבין מדבר הנגב למדבר יהודה (1990-2008). מרתה הייתה חברה באגודת הציירים והפסלים של א"י ואמנית פעילה בסדנת ההדפס בקיבוץ נירים. נופי המדבר – גבעות רכות, נופי עץ ובעלי חיים – היוו עבור מרתה נופי חיים ולא רק נוף לרגעי יצירה. בהשפעת המעבר מחיי העיר תל אביב, אל המדבר, החלה דבני לעשות שימוש בחומרי רדי מייד. בשנת 2003, כותבת דבני ביומנה: " אני מאמינה שאובייקטים שונים אוצרים בחובם חיוניות רבה ורוח חיים. בתהליך העבודה כוחות אלה עוברים טרנספורמציה מהותית ומתגלים כמרכיב חשוב ומעשיר את היצירה עצמה." דבני בוחרת להרחיב את המעשה האמנותי מהרישומי והציורי אל התלת ממדי, ובוחרת בטכניקת האסמבלז' כאמצעי ביטוי המביא אתו שחרור וחופש. עם זאת – בעבודותיה עדיין ניכר סדר פנימי: הקומפוזיציות לרוב סימטריות, וארגון הנושאים ברור להפליא. כך בציורי השמן (ציפורים ,דיוקנאות) וב"איקונות החילוניות". בציורי הנוף על גבי לוחות שנה – מתארגנים ומשתלבים הדימויים המצוירים כבאורח פלא יחד עם דימויי המקור המצולמים. נראה כאילו זרמה ידה של דבני אל תוך התיאור הקיים בקלות רבה, מחברת מבט וזיכרון מנוף המדבר אל תוך "הטקסט" הצילומי הצבעוני. עם הזמן תבחר דבני להפגין חופש גם במקום המאורגן והמסודר של מלאכת התחריט. סידרת העבודות המיוצגת בדיוקנאות ונופים על ניירות ממוחזרים מפנה מבט על הבחירה הנגדית: התפרצות השחרור והחופש בתוך המעשה הטכני של התחריט מתבטאת בבחירת המצעים הלא מקובלים, בניירות מכתבים ומעטפות דואר הנושאים בתוכם גם זיכרונות והקשרים אישיים. דומה כי ביצירתה שאפה "ציפור הנפש" של דבני לשחרור יותר מכל, או כפי שרשמה ביומנה (פברואר 2005): "אדם כמו ציפור כל עוד נפשו בו שר...החיים הם חד פעמיים ולכן אלוהים תן לי את היכולת לחיות את החיים כציפור דרור...אני רוצה שנפשי תשיר עד סוף החיים". תודה לגבי בנה של מרתה דבני ולתהילה כלתה, על שאפשרו את הצגת התערוכה אוצרות התערוכה: דניאלה מלר תהילה פרידמן , מדרשת שדה בוקר מיקום - גלריה לאמנות מיתר רח' תמנע זמנים - 10/06/2012 עד ה-26/08/2012 פתיחת התערוכה - 10/06/2012 פתיחה חגיגית יום ראשון 10.6 בשעה 20:00 |