עשוי במכסיקו / בניין מכסיקו, אוניברסיטת תל-אביב (קרוב לשער 8)

 סטודנטים יוצרים של אוניברסיטת תל-אביב מציגים תערוכה קבוצתית בסימן אמנות

Made in Mexico

אמנות ממלאת חלק גדול בהפיכת החיים שלנו לעשירים לאין שיעור. היא חלק גדול בחיי היומיום שלנו. אמנות מסיתה אותנו מהומות, מגרה חלקים שונים של המוח שלנו, לא פעם גורמת לנו לצחוק או להעמיק מחשבה ומזמינה מכלול שלם של רגשות בין לבין. אמנות נותנת לנו דרך להיות יצירתיים ולבטא את עצמנו. עבור אנשים מסוימים, אמנות היא הסיבה לקום מהמיטה בבוקר.

התבוננות והתפיסה החזותית מעלים אין ספור שאלות, כגון: כיצד פועלת החשיבה בנפשו של האמן? מה מניע אותו? מהי שפת האמנות? כיצד היא בנויה? מה היא מבטאת? מה היא מייצגת? מהו התהליך היצירתי ? האם אמנות מאפשרת תקשורת? הוגים שונים ניסו לתת מענה לשאלה האלמותית האם אמנות היא שפה? ובכן, נראה שאם נגדיר שפה כאמצעי אשר דרכו אנו מעבירים תחושות, רגשות ומחשבות אז בהחלט ניתן לאמר כי אמנות היא שפה. יתרה מכך, אם נצלול לעומקם של דברים, נעמיק ונבחן את הפרמטרים, כגון הסביבה והזמן ,תיעוד אישיותו והביבליוגרפיה של האמן, שבהם נוצרה כל יצירת אמנות נוכל להבין יותר את השפה בה השתמש האמן, ולקבל תמונה רחבה יותר אודות המוסכמות והמסר של אותה יצירת אמנות.

הפעם הראשונה שבה השאלה מה היא אמנות עלתה, היה במאה ה -19 בחוברת של לב טולסטוי. בשבילו האמנות היא לא כמו שמטפיסיקאים אומרים, ההתגלמות של הרעיון המסתורי של יופי או אלוהים. זה לא משחק שבו אדם מאפשר את עודף האנרגיה האצורה שלו למעלה, זה לא הביטוי רגשות של אדם על ידי סימנים חיצוניים, זה לא ייצור של אובייקטים נעים. ומעל לכל, זה לא תענוג, אלא היא אמצעי לאיחוד בין בני האדם, שמצרף אותם יחד עם אותם רגשות, והכרחי עבור חיי התקדמות לקראת רווחתם של יחידים ושל האנושות.

 טולסטוי הגדיר תנאים הקובעים את הכשרונה ואיכותה של יצירת אמנות בהיותה אמנות, מלבד הנושא. לפיו, מיבדק האמנות תלוי בשלושה תנאים: האינדיבידואליות, הצלילות והכנות. האינדיבידואליות מתייחסת להעברת התחושה, כלומר, לאמן צריך להיות דחף מתוך צורך פנימי להביע את רגשותיו. הצלילות – עם מה התחושה מועברת, כלומר, ממריץ את האמן למצוא ביטוי מובהק לתחושה שהוא מבקש להעביר. והכנות של האמן, כלומר, כוח שבו האמן עצמו מרגיש את הרגש שהוא משדר. היעדרם של כל אחד מהתנאים האלה אינו כולל צורת העבודה, הקטגוריה של אמנות גוזרת אותו לזה של זיופים של האמנות. אם העבודה לא משדרת ייחודיות של תחושת האמן, ולכן לא יחודית, אם זה בא לידי ביטוי לא ברור, או אם זה לא התחיל מתוך צורך פנימי של היוצר הביטוי - זה לא יצירת אמנות. אם כל התנאים האלה קיימים, אפילו במידה הקטנה ביותר, אז את העבודה, אפילו אם תנאי אחד חלש, היא עדיין יצירת אמנות.

בתערוכה זו, מקבוצת אמנים הלומדים תחומים שונים באוניברסיטת תל-אביב, נפרש לעינינו עולם מטאפיזי שבכוח יצירתם הפורץ מנפש האמנים, המוליך אותנו שבי על חלומותיהם. האמנים שוזרים חוויותם ביצירותיהם, ואמנותם האותנטית, העולה ממרכז חוויותיהם כאן ועכשיו, בין אם הם חוקרים מציאות קונקרטית ותשוקתם לפענח סודו של אובייקט זה או אחר, לבין שהם נוסקים אל מחוזות המטאפיזיים של הדימיון. אפיקי ביטוייהם האמנותי נוגעים בזרמים עכשוויים, מבלי וויתור על היצירה כחוויה אישית אסתטית ייחודית.

רצף העבודות אינו היווה סדרות, אך חיבורן בחלל יצר התבוננות וקריאה מחודשת, המעניקה משמעויות ויזואליות וקונספטואליות נוספות לביטוייהם של האמנים. העבודות מצטיינות בדרך זו או אחרת במראה אסתטי מהודר ובשפה אמנותית עשירה. מעבר לשפת הציור והצילום, העבודות מציגות דימויים אלגורים המביעים הלכי הנפש. המגוון הרחב של טכניקות המיושמות על ידי האמנים, הלחינו קומפוזיציות הפותחות בפנינו דלתות אל עולם אחר, המפתה והמזמין.

אמנים משתתפים: אמנים משתתפים: יפעת אלקיים, מאיה בנסון, קים בר, אירה גלמן, אנה וליונסקי, מאיה חניק-בלום, רבקה טיר , ישראל טיר, ליטל כהן, עדן לזנס, שיר מאיר, מאיה מלר, הגר קדם, סוניה קוליקוב

אוצרות: נעמה קריסטל ומאי צ'רקוב