תערוכות > קירות וקולות

שיתוף התערוכה:

קירות וקולות / Artspace-ארטספייס

01/03/2012 עד ה-20/06/2012

סילביה, שלום.



העמקתי להתבונן בצילומי הציורים ששלחת אלי. אלה הם ציורים נפלאים, יפים להפליא, מלאכת מחשבת של קומפוזיציה, הרמוניה ורוחניות. בהשראתם, התחלתי לערוך בראשי מאמר שהייתי כותב לקטלוג, והרהרתי בנוסחה – אבן + אור – שאנה טיכו הנחילה לציורי ירושלים מאז שנות השלושים. אחר כך, סקרתי בזיכרוני את ציורי הקירות הקורנים של יהושע גרוסברד החיפאי; את סדרת קירות ירושלים הדוממים בדממה טרנסצנדנטלית, שצייר מיכאל גרוס; אפילו את קירות הבתים בעזה שצייר מיכאל קובנר. ודווקא בהשוואה לכל אלה חשתי בכוח ובייחוד של ציורייך. אני מודע היטב לברית שבין הפשטה, השטחה וקיר. ציורייך הנוכחיים מקורם במבט אמפירי על מציאות, אך הם מאשרים הפשטה, ומוטב – מבטלים את הניגוד-לכאורה בין הפשטה וריאליזם. החוויה שבצפייה בהם מטלטלת את העין והנפש בין הסגור (חצי חלון אפל, שער כחול נעול, דלת מוצללת) לבין הפתוח (כגון, טשטוש/התכה/המסה של הקונקרטי – מעקה מרפסת, למשל, בערטילאיות אוורירית). הנפש והעין אצים רצו-ושוב בין הגיאומטרי (השטוח, לעתים אף הקובייתי של קירות ויחידות ארכיטקטוניות) לבין האורגני – הצמחייה החופשית. ודומה, שסדרת הציורים הנדונה כמו מעמידה דואליות מטאפיזית, שלא לומר דתית, בין ההסדרה התבונית של העולם לבין הכאוטי, בין הכרה עליונה לבין טבע. ברמה זו של טרנסצנדנציה, מצאתי את עצמי מרותק לדימוי הכניסה החסומה, שאני מאתרה בציורים רבים: מדרגות שמזמינות אותנו לעלות אל... דלתות שכביכול תגלנה מאחוריהן את... מרפסות שכמו מבטיחות יציאות החוצה של פנים-הבית. אך, לא: ציורייך מאשרים ערגה רבה אל הסוד, אך חסימת הדרך אל הלא-נודע. שלא כרומנטיקה הבנלית של צילומי פינות חמד ירושלמיות (כניסות, שערים, חלונות, חצרות) – כאלו שמזמינות אותנו לפגישה מענגת עם מקום, “קירות וקולות” שלך אומרים “עד כאן!” ועוטפים את הכמוס-מכל-כמוס בכבדותה ושתיקתה של אבן. לכן, כך חשבתי, הריק האנושי, היעדר כל אדם וכל שמץ תנועה במקום הזה, האפוף במלנכוליה של פרידה מהחיים ויציאה אל ה”מע?ב?ר”. מהי אמנות אם לא ניסיון הכניסה לפרד”ס, ומיהו אמן אם לא זה שהציץ, נפגע, אך מבקש לשוב ולהציץ. בהתאם, האור זוהר על האבן והקיר, האור כאילו חושף הכל ומגלה, אלא שהאמת היא שהאור צורב הכל, מתיך את הכל, הופך את החומריות הרבה לרוח, ואף על פי כן, מותירנו עם מלוא תאוותנו בעיני רוחנו. והקולות? דומני, שהקולות נאלמים מתחת לדומיה הגדולה, דומיית הקודש של ה”על סף” ושל ההסכנה ל”עד כאן”. חשבתי לי על כל הדברים הללו, וגם על הגוונים העכורים ה”מטוייחים” ברב-שכבתיות כמי שנושאים מסר של הסתרה שבגילוי. אך, ככל שהרביתי להרהר ברושם העמוק שהותירו בי ציורייך (שגם בצניעותם שבפורמט ובנושא יש משום תפילת יחיד), כך תפסתי את מיגבלת המילים שלי. אני קורא את השורות הנ”ל ואני חש שאני מדשדש בהבחנות חבוטות שאינן מתעלות למבע חד, מפלח, חודר-קירות... אני כותב לך כל זאת באריכות על מנת שתאמיני, שאומנם ניסיתי וחפצתי לכתוב מילות מבוא לקטלוג. אבל, סופן של מילים – אני מעדיף לשתוק מול ציורייך.



גדעון

ינואר 2012



ד”ר גדעון עפרת (נולד ב-1945) הוא מבקר אמנות, מומחה בתולדות האומנות ובפרט בתולדות האמנות הישראלית. אצר תערוכות רבות במוזיאונים וגלריות וכתב מאמרים, קטלוגים, וספרים רבים, בעיקר בתחום אמנות ישראל בהם ספרי אמנות, תיאוריה של האסתטיקה ופילוסופיה כללית.


מיקום - Artspace-ארטספייס
רח' הצפירה 5 המושבה הגרמנית. י-ם by appointment only: tel. 5662423


זמנים - 01/03/2012 עד ה-20/06/2012


התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.








כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית


||