מקום לגעגוע / בית הכט

"איילת עמית מתריסה כנגד אובדן הסדר הישראלי הישן. בציוריה העשויים שמן על בד, היא מבקשת להביע את ערגתה לעולם אידיאלי וערכי, את געגועיה למקום שהיה ואיננו עוד, מקום המבוסס על ערכים של אהבת האדם ואהבת הארץ, על סולידריות חברתית, על הנאה מהדברים הקטנים, על חיבור ליופי, לטבע, לפשטות ולצניעות.

הנושאים שבהם עוסקים הציורים הם חקלאיים ברובם, ומשקפים את תולדות חייה של האמנית שגדלה בבית הספר החקלאי "עינות" והתחנכה במסגרות של בני ההתיישבות העובדת. דימויים מוחשיים ובסיסיים כמו בית, עץ, אדמה, שמש ושדות מטופלים אצלה באמצעים מופשטים. האמנית מפשיטה את הצורות והצבעים ומותירה מהם רק רמז המשקף את רוח הדברים, צורות סימבוליות בצבעים שרירותיים שאינם מבקשים לחקות את המציאות.

שם התערוכה, "מקום לגעגוע", נגזר מן המקום שבו חיה עמית היום: סביבה עירונית, הומוגנית מבחינה סוציו-אקונומית, המקדשת את החיים הטובים, את ריבוי הנכסים והאמצעים הפיננסיים, את חברת השפע והבילויים. נשמתה של עמית אינה מוצאת בכל אלה מזון, ומתנחמת בהתרפקות על הגעגוע למקום של שקט, של תום, של קשרים חברתיים אמיתיים, של פשטות צנועה וכנה נוכח מרחבים ירוקים, אשר הולכים ומתכלים היום בשירות האינטרסים של בעלי הון. ציוריה מבטאים את געגועיה לאנשים של פעם, אנשים שייצגו את הערכים האלה בעולם שעסק בעבודה ומעשה". דניאלה טלמור-אוצרת.

על בית הכט:
בית הכט, הקרוי גם בית רוטשילד, במרכז הכרמל בחיפה הוא בית דו-קומתי בעל גג רעפים המשדר תחושה נוסטלגית לעילא. הוא נבנה על ידי משפחה טמפלרית בשנת 1883 ושימש בית מלון. לאחר כמה גלגולים נרכש הבית על ידי קרן רוטשילד, ומאוחר יותר עבר לידיה של עיריית חיפה. ככזה, הפך למרכז תרבות חשוב ואף זכה לשיפוץ מסיבי. כיום בית הכט פועל בתחומים רבים הקשורים בתרבות ובפנאי.