"מאגיה(ר)קוצקה" קוביית הקסם ההונגרית - תערוכת וידאו של אמנים הונגריים / CCA הגלריה הלימודית בקלישר 5, תל אביב

מאגיה(ר) קוצקה    kocka  (r)Mágia - קוביית הקסם ההונגרית

תערוכת וידאו של אמנים הונגריים

מרץ  2012   CCA - אוצרת דבורה בוצ'מן

הפאזל המכאני, הקובייה  ההונגרית, הומצא ב-1974 על ידי רוביק ארנו, ( Rubik ?Ern‏) פסל ודוקטור לארכיטקטורה מבודפשט, הונגריה. רוביק שעסק בגיאומטריה ובמחקר של צורות תלת-ממדיות שאף ליצור אובייקט שבאמצעותו יבהיר לתלמידיו סוגיות בעיצוב תלת-ממדי.

ההשערה שהצלחת יצוא הקובייה הפכה אותה לאחת התרומות המרכזיות שהאיצו את המעבר מהקומוניזם לקפיטליזם, נתונה במחלוקת בקרב סוציולוגים. אולם אין להכחיש שהצעצוע בעל שטח הפנים בן 42 מרובעים  קטנים ומכונה 'קוביית הקסם', הוא הנמכר ביותר בהיסטוריה.

הקובייה המרכזית של כל דופן נראית כאריח המורכב מריבוע אחד. כל האריחים המרכזיים מחוברים למנגנון ליבה מוצנע  המסתיר את  העובדה שהאריחים המרכזיים יכולים להסתובב באופן חופשי.

ניתן להראות בקובייה ההונגרית סוג של מטאפורה למערכות מסובכות בעלות מנגנון שמורכבותו נסתרת מן העין ואשר נדרש תחכום רב כדי להבינן. את חלל המוזיאון ומרחב הגלריה המכונים 'קובייה לבנה', ניתן לראות באנלוגיה לקובייה ההונגרית. שניהם פועלים כמנגנונים טעוני סוד  המשתמשים במשחק ובחידה כעיקרון על.

יוהאן הויזינגה (Johan Huizinga) בספרו 'האדם המשחק' ( 1938), דן במשחק כפעילות חופשית, הגורמת הנאה לעוסק בה. לדבריו, היא מהווה מאין יציאה מהעולם הממשי ועם זאת אינה גורעת מרצינותו של המשחק. המשחק הוא מרכיב חשוב בפעילויות הנעלות ביותר של האדם כיוצר התרבות. ניתן לזהות את עקרונות המשחק גם בתחומים כמו משפט,  מחקר, שירה, אמנות, דת ומאגיה. על פי פרידריך שילר (Friedrich-Schiller), אדם משחק רק בשעה שהוא אדם במלוא משמעותה של המילה, והוא אדם שלם רק בשעה שהוא משחק.

התערוכה כוללת שנים עשר עבודות וידאו-ארט של אמנים הונגריים העוסקות בחיפוש הרכיב הנסתר  בחידוד, באלגוריה ובמשחק.  הם בודקים בעבודותיהם בעיות מגוונות בתחומי האמנות, החברה, הכלכלה, והתרבות בהיבט הונגרי.

ג'ולה יוליוש (Gyula Július)  סובב מטבע (Let’s Toss up)  2011  5:13דק'

במרכז סרט זה משחק באוסף מדליות המוענקות כפרסים לאמנים מצטיינים בהונגריה. המשחק המוקרן מסופו לתחילתו יוצר אשליה המעניקה למדליות, עליהן מוטבעות יצירות אמנות של פסלים הונגרים מפורסמים, חיים משל עצמן. מאחר שההקרנה מתחילה בסוף (בשל היפוך הסרט) הצופה חווה את התוצאה כאילו נכתבה בטרם החל המשחק.

הווידיאו החתרני בוחן מהו הערך האמיתי של הפרס בסצנת האמנות: בראיון אישי, מספר ג'וליוס באירוניה כי "ניסיתי למשכן אותן [את המדליות], אך המשכונאי אמר שאין להם ערך..."  מניפולציית סיבוב המדליות מתרחשת פעמיים: בפעם הראשונה המדליות סובבות על משטח פשוט ואפרורי, בעוד שבפעם השנייה הן מופיעות על גבי מצע של מדור אמנות בעיתון יומי כסוג של רמיזה ליחסים המתקיימים בשדה האמנות בין הממסד המעניק את המדליות, לבין הפעילות האמנותית היומיומית. כך מוצפת תחושת התסכול והכעס של האמן אשר מקדיש את חייו לעשיית האמנות. המדליות, שהן סממני ההצלחה וההוקרה, מוכנסות לקופסאות מפוארות ויונחו מן הסתם לאחר כבוד, על מדף גבוה בארון, ושם יעלו אבק.

ז'ולט ושרהיי  (Zsolt Vásárhelyi)  יאמאסקי - מטפס הרים(Yamasaki)   2007  4:36דק'

בסרט זה אנו צופים במה שנדמה לנו כמטפס השקוע במאמץ גופני קשה. (Yamakasi, פירושו ביפנית מטפס הרים). אולם, עם התרחקות המצלמה, מתגלה כי פעולת ה"טיפוס" היא למעשה זחילה על גבי אובייקטים שונים הפזורים במרחב העירוני. במאי הסרט, ושרהיי,  מצליח לתעתע בנו. אולם, התעתוע מתגלה בעת שנחשף הנוף מסביבו, וכאשר מסתבר שזווית הצילום האנכית, היא המזקיפה אותו.  הוא משתמש בזחילה כמטאפורה לטיפוס החברתי, כזו המשקפת את חוסר המודעות לקיומה היומיומי: האומנם טיפוס בסולם החברתי הינו "זחילה" עקשנית וקורעת איברים, המתקבלת כטבעית והכרחית?

ינוש שוגאר (János Sugár) האם אתה מכיר את השיטה שלי  (Do you know my method) 2002 8:00דק'

בעבודה זו שואל שוגר :  "האם אתה מכיר את השיטה שלי?"

זורק סכינים מטיל סכיניו על נערה העקודה על לוח מסתובב. הגלגל נעצר, הוא עוזר לה לרדת ושניהם יוצאים. צעדי זורק הסכינים וקולו מדגישים את הניכור ואת ניצולה של האישה החשופה לעינינו המציצות, האשמות.

העלילה מצולמת בשחור לבן בזיקה למופעי הוודוויל (Vaudeville). הסצנה המצולמת מייצרת תחושה של המתנה ממושכת ומורטת עצבים לגרוע מכל שטרם התחולל. זוהי ההרגשה הנוצרת בעקבות אופני ההתנהלות של אמצעי תקשורת ההמונים, המותירים אותנו במצב של השתוקקות תמידית רווית חרדה ותסכול.

המשפטים שעל המסך:  Eat Your Being, ו: Breakfast of Logos  לקוחים מתוך טקסט מוקדם של הפסיכואנליטיקן ז'ק לאקאן  (Jacques Lacan) הטוען שהמציאות מתווכת על ידי מסך מסמנים. אותו מסך המסתיר מעינינו את הממשי. מסך זה משמש כמטאפורה לתהליך פסיכואנליטי שבו תת המודע מתייחס לסכין כפאלוס וכיעד תשוקות. בעוד אנו מנסים לפענח את ההיגיון הפנימי של העבודה, משחק הדמים מנהל מאבק על תשומת לבנו אל מול משחק המסמנים.

סצ'ואה אי פל   (Szacsva y Pál) מחזוריות  (Pericycle) 2007  3:00 דק'

בהפקה פיסולית צבעונית, מהפנטת ומשעשעת, מדגים האמן בסדרת צילומים אנונימיים שהועלו באינטרנט צד גרוטסקי של הגזמה בעומס הנוצרת כאנלוגיה להצבר כלכלי. הסיטואציות ממחישות מעברים דמיוניים  בין צילום של  אישה הנושאת משא מוגזם, לבין צילומי משאיות ורכבים שנועדו לשינוע. בסרט זה חולקים כולם גורל משותף של ניצול.  בתהליך זה מוצפת מחאה על קיפוח נטול גיאוגרפיה.

אילונה לובש (Ilona Lovas)  רחמו עלי (Have mercy on me) 2007  58:30 דק'

לאחר שלוש נקישות מתחיל משחקה המוזר של במאית הסרט המצולמת בעת שהיא הודפת 28 אובייקטים חומים אפרפרים בידיה. היא מתקדמת באיטיות על ברכיה על גבי משטח אפור. לאחר שהיא מסיימת את הזזתם, היא נעלמת, ומגיחה שוב מאוחר יותר. התהליך חוזר באופן המזכיר את סיזיפוס שגורר לעולמים אבן כבדה לראש ההר. היא מלווה את ההתרחשות  בקולה הרך ואומרת שוב ושוב את המילים: könyörülj rajtam (רחמו עלי). האם כך היא מתארת ממבט על אנונימי את מסע סבלן העגום של הנשים?

דק'  3:08  2006    ) Starnet)  סטארנט  (Ádám Ulbert אדם אולברט ( 

פס הקול של סרט זה, מעביר תחושה של חשכת מעמקים מימיים באמצעות צלילים אלקטרוניים. במהלך הצילום, מתגלים בהדרגה דגים השוחים בצפיפות באקווריום. שני פסי מתכת מחלקים את המסך למאין שלושה תאים כולאים. הדגים הרבים הינם סמל השפע, החולשה והטוב. הם מוארים חלקית, מתבוננים הישר אלינו כשפיותיהם פעורים בתחינה ובזעקה לעזרה בדו שיח אילם שאין בו תועלת, כיוון שמחר יעלו על שולחננו לעוד ארוחה דשנה.

אייקי (Eike)  אחרי לייקה (After Laika) 2003  12:10 דק'

עבודת הווידיאו 'אחרי לייקה', הינה על שם הכלבה הראשונה שנשלחה לחלל באמצעות הטכנולוגיה הסובייטית כשהייתה בשיאה. משחקם של שני גורי כלבים הופך למאבק שתחילתו בתחרות על מנת לזכות בפיסת מזון המושלכת לעברם. הגור הבהיר נמצא בפוקוס צילום העל, ובתוך מסך שמחולק לגריד של תשעה חלקים: 3X3 כמצג איסוף נתונים ממצלמות מעקב. גופו, מצוי במגע קבוע עם דפנות מסגרת הקואורדינאטות בתוך הרבוע המרכזי. כך התמונה המתקבלת לעין הצופה, נמתחת או מעוותת על פי תנועותיו ומייצרת עולם מלאכותי ובו היבט דיכוטומי ברור ופשוט: (גור) בהיר נלחם ב(גור) שחור. אי שם בחלל, היה קיום של חברה בעלת אוכלוסיה של פרט אחד, אולם במציאות, שולטים הבידול והאיבה. אלה, מוטמעים בחברה מראשיתה.

לויוש צ'ונטו  ((Lajos Csontó   צליבה (crucifiction)  2010  3:06 דק'

בווידיאו 'צליבה' שטים ברווזוני פלסטיק צבעוניים בזרם מים חזק ומחזורי לצלילי מיסה בסי מינור ( Mass in B minor) של יוהן סבסטיאן באך. במרכז ניצבת כשולטת, בובת איל-העסקים העשיר, אנקל סקרוג' מקדק (Uncle Scrooge Mcduck) שמאופיין ככילי תאב בצע. עבודה זו, העוסקת  בסימני שאלה תרבותיים כגון קשרי הגומלין בין הפרט לקהילה בהשפעת הגלובליזציה, מרמזת על מסר חברתי של קריסה, הכחדה או התקרנפות אשר כתוצאה ממנה שורדים אך ורק (הברווזים) הירוקים.

אנדרה קורונדזי (Endre Koronczi) קורונדזי שינה קיצונית (Koronczi-Extreme Sleeping) 2007  10 דק'

קורונדזי בוחן על גופו את נושא השינה במרחב הציבורי. מחד גיסא הוא מייצג את האדם הפגיע וחסר ההגנה, אך מאידך גיסא נבדקת גם פלישתו למרחב זה, בדומה לחסרי הבית הנצפים על ידי הרשות. זו תדאג להסדרת החוק ולהרחקתם מהמרחב החברתי. כדי להירדם, מפקיר האמן את עצמו ברשות הרבים והופך למעין טרף אפשרי בידי הטבע, הסביבה האנושית וגילויי קידמה לסוגיהם. האם ניתן להשיג מצב של איזון, שלווה פנימית ואמון ללא תנאי בטריטוריה? שואל קורונדזי בעבודתו המצליחה לחמוק ממלכודת הרצינות.

תומש קומורוצקי   (Tamás Komoróczky)   ימים של יריות   (Shooting Days)   2005  3:49 דק'

המסך מפוצל. בחלקו האחד נורים ומתפוצצים זה לאחר זה פריטים שונים ומגוונים בצורתם, בצבעם ובמרקמם. פירות וירקות מתפרקים בצילום בשחור- לבן או בצבעוניות. למהירות הצילום האמיתית מתלווה בו זמנית. בחלקו השני של המסך צילום התהליך במהירות איטית ובקומפוזיציה מרהיבה. השיטתיות, השמירה על ההתאמה בין שני חלקי המסך וליווי האפיזודות במוסיקה אלקטרונית קצבית ומהירה, יוצרים אפקט מצטבר ומתגבר הגורם להנאה בשל האסטטיקה המובנית בהן. כתוביות החולפות במהירות על המסך, כפי שנעשה בפרסום סמוי, מצטרפות לתהליך, וחושפות  לעינינו מידע על כלי נשק כגון: Soft point  MAGUM  357. 1941. קומורוצקי אינו מבצע שחזור של מציאות, אלא מניפולציה על הקהל הכמ?ה? לראות עוד ועוד פיצוצים. האם הסרטון אינו אלא סוג של משחק המדגים פעילות שרשור של אגרסיביות המתפתחת לאלימות ולפירומניה?

אריקה בגיאש  (Erika Baglyas)  21.3 גרם  (21.3 gram)  2005    21:36 דק'

ד"ר דאנקן מקדוגל  (Dr’ Duncan MacDougall) ממסצ'וסטס (1866-1920) חקר ומדד את הקשר הפיזי של הגוף ושל הנפש. הנתון שהגדיר כמשקל נפש האדם היה: 23.3 גרם. פרט זה משמש ככותרת לעבודתה של בגלייש. מה תשנה האמנית באמצעות המשחק התמים  שבו  זוג ידיים אוחזות בפיסת סבון  במשקל  23.3 גרם, משקלה של נשמה,  המבצעות רחיצת ידיים איטית ויסודית עד שהפיסה מתכלה?

סאונד סינכרוני של המים ממקד את עין המתבונן ואת אזנו בתהליך האובססיבי, המענה, מהפנט ומעלה סימני שאלה על מהותו. האמנית מצרפת טקסט ברבדים סוציולוגים, פסיכולוגים ופילוסופים ובכך מחברת נדבכים ציבוריים ופרטיים.

דק'    7:00  2003    ) Grey אפור (   (Szabolcs Kiss Pálסבולץ' קיש פאל (    

יוצר הסרט נוגע במקום בלתי אפשרי ומייצר שעשוע מתעתע בעבודתו על 'זהות' שהורכבה ממודל דיכוטומי בן שני רכיבים: מרחב היחיד ומרחב הקהילה. בשטח החפיפה שבין שני השדות נוצר ואקום, אזור אפור וניטראלי, מחד, ומקום סמלי המסוגל להשעות כל פסק דין ולעכב את ביצועו, מאידך. צורת כוכב משושה נבחרה לייצוג המודל ונגזרה מפיסת בד כחולה. אך מלאכת הגזירה לא הושלמה. בתהליך הצילום ועריכת סרט הווידיאו, הצהיב הכוכב בשל השימוש בנגטיב, וכיוון הקרנת הסרט התהפך וחזר לתחילתו, באופן היוצר חזרה בזמן. משחק ההיפוך בין נוכחות והיעדר והמבנה הסימטרי של הצורה,  אפשרו התייחסות מכוון בלתי צפוי אל העצמי ואל החברה.

האם 'Grey' גוזר ומייצר את התחייה וההכחדה - גורלו של העם היהודי, המכונסים בסמל ובצבעיו?