זכות / היכל התרבות ראשון לציון

כמו באמצעות מקל הליכה צועדת לורי בעזרת מכחולה בין שבילי הסיפור שמנתב דמיונה הפורה והעשיר בשילוב החיבור הרוחני שבהם ניחנה. היא מחדירה את הכוח, העוצמה והאופטימיות שטמונים בה בכישרון רב לתוך האובייקטים שבחרה לצייר בצבעים חמים ואנרגטיים. בכריזמה מיוחדת שמאפיינת אותה, לורי סוחפת וסוחבת אותנו אל ציוריה עזי הצבע והרגש וכובשת את לב המתבונן בהם. הציורים בסגנון פיגורטיבי מתארים נופים, בעלי חיים, דוממים ובעיקר קיימת התמקדות בז'אנר ציורי דיוקן. גוון פניהן הכהות של רוב הדמויות מושך את העין, בולט במיוחד ובמידה רבה מסקרן כמו מוטיב העיניים שמופיע ביצירות. אני נמשכת לאנשים שמתווי פניהם ומעיניהם ניבטים החום האנושי, הסבל, וההישרדות. המביט בדיוקנאות עשוי לדמיין ולגולל לעצמו סיפור חיים שחוותה הדמות. הדמות הכהה מעניינת אותי, היא צבעונית ואליה אני מתחברת יותר.  הבבואה עם היופי הפלסטי אינה מדברת אלי. היא מצולמת נפלא, אך היא מושלמת מדי. אני רוצה לגרות את הדמיון שלי ולספר דווקא על התנאים הלא קלים שבחיים, על המשוכות והמהמורות, על ההתמודדות ועל יצר הקיום. מוטיב העיניים מופיע במרבית יצירותיי. תוצאת המכחול משמשת כאספקלריה לנפש והעיניים פותחות חלון לנשמה.

  http://www.heichal-rishon.co.il/index.php?page_id=981