מרינה אברמוביץ, ז'נין אנטוני, ואלן סקולה בתערוכה חדשה- "ושקטה הארץ" / מוזיאון נחום גוטמןטלפון - 03-5161970 03/11/2011 עד ה-30/01/2012 מוזיאון נחום גוטמן לאמנות יציג החל מה- 3 בנובמבר 2011 ועד סוף חודש ינואר 2012, פרויקט אמנות חוצה גבולות, ארצות ותרבויות, תחת הכותרת "ושקטה הארץ". הפרויקט, שנוסד בשנת 1995 על ידי האוצרת האמריקאית פרנס מורין, מאפשר לאמנים עכשוויים היכרות והיטמעות עם קהילות מקומיות במקומות שונים בעולם וביטויים בעבודות אמנות. התערוכה במוזיאון גוטמן מציגה עבודות של כ- 12 אמנים בינלאומיים עכשוויים אשר השתתפו בפרויקט בלואנג פראבנג בלאוס. במסגרת הפרויקט, שנמשך כארבע שנים (משנת 2004 ועד 2008), ביקרו האמנים בעיר מספר פעמים, יצרו קשר עם אנשי ואמני הקהילה המקומית ואת תוצאות וחוויות המפגש ביטאו באמצעות האמנות. הפרויקט מנסה לבדוק כיצד משפיעה הגלובליזציה על חיי היום יום של תושבי המקום, כמו גם השפעת האמנות העכשווית על שינויים חברתיים. בין האמנים שהשתתפו בפרויקט : מרינה אברמוביץ, ז'נין אנטוני, אלן סקולה, הנס גאורג ברגר, קאי גואו קיאנג, אן המילטון, דין קיו לה וניתאקונג סומסנית, שירין נשאט, ג'ון נגויאן הצושיבה, וונג פאופניט, שהזיה סיקנדר ורירקריט טיראווניחה. בשנת 1995 הוכרזה לואנג פראבנג ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית. עם סיום הפרויקט בלואנג פראבנג יצא לאור תיק עבודות מצומצם של יצירות האמנות שנעשו במקום. התיק הודפס בחמישים עותקים, כאשר בכל תיק 12 זוגות תצלומים שצולמו בידי האמנים המשתתפים. תיק העבודות אשר יוצג בתערוכה הושאל באדיבות סוזן ומרטין סנדרס, ניו יורק למוזיאון נחום גוטמן. סוזן ומרטין סנדרס תרמו לאחרונה כעשר עבודות מובחרות מאוסף האמנות הבינלאומי שלהם במתנה למוזיאון תל אביב. יצירות אלו מצטרפות למתנות הקודמות אשר תרמו בני הזוג, ויוצגו באופן קבוע בפני הציבור הישראלי במקומם המיוחד במוזיאון תל אביב. בין האמנים המשתתפים בפרויקט : מרינה אברמוביץ' בססה את תצלומיה על מערכת היחסים המורכבת ורבת הסתירות שבין הקומוניזם לבודהיזם כפי שזו נגלתה לעיניה בלאוס. אברמוביץ', ילידת יוגוסלביה, היא בת לאב גנרל וגיבור מלחמה ולאם קצינה ומנהלת מוזיאון לאמנות מהפכנית. היא גודלה בידיה סבתה, אורתודוקסית סרבית אדוקה שסלדה מהקומוניזם. כשחזרה לידי הוריה, זכתה לחינוך קומוניסטי קפדני. כשעזבה אברמוביץ' את מולדתה, החלה להתעניין בבודהיזם טיבטי. בתצלומים לפרויקט, צילמה עצמה אברמוביץ' כאם במשפחה לאית שבניה קרועים בין העבר להווה, בין דת לצבא ושילבה בין חוויותיה האישיות לבין אלה של אנשי המקום. ז'נין אנטוני נעזרה בשבלונה מסורתית שמשתמשים בה לציור דמויות מוזהבות על קירות מקדשים בודהיסטים. היא השתמשה בשבלונה של הדמות כבחלון הפונה אל הנוף ומזגה בין שניהם. התמזגות אחרת מופיעה בתצלום של פסיפס העשוי חלקי מראות ובו משתקף עץ ממקדש סמוך. באופן זה עושה אנטוני מחווה לבודהיזם מזרם התראוואדה שמלמד את סוד החיבור והמיזוג ההדדי. אלן סקולה ביקר בלואנג פראבנג ובסביבתה במהלך 2005 ו-2006 וצילם ראשי פרקים לסרט ששמו "סרט קצר ללאוס", וסדרת תצלומים. בתצלומים בתערוכה נראים מכתש שנוצר כתוצאה מהפצצה אווירית באזור בזמן מלחמת וייטנאם וכפרייה לאית הלוחשת לחברתה. שרידי האלימות הצרובים במכתש שלושים שנה לאחר ההפצצה מחרישת האוזניים, הם המפתח להבנת צילום הלחישה - ורגע הלחישה האינטימי בין שתי הנשים נטען במשמעויות חדשות. הנס גאורג ברגר הוזמן על ידי הקהילה הבודהיסטית בלואנג פראבנג להשתתף במפגשים ללימוד מדיטציה שהתקיימו ביער בפאתי לואנג פראבנג, ובהם נטלו חלק מאות נזירים ופרחי נזירים. מטרות מפגשי לימוד אלה היו לשמר ולחזק את התרגול הרוחני של הקהילה בתגובה לחדירה ההולכת וגוברת של השפעות מערביות. ברגר בקש לתעד את מסורת המדיטציה הייחודית של לואנג פראבנג, ולהעצים את המשתתפים ואת תרגולם הרוחני באמצעות תהליך הצילום. ברגר שיתף את משתתפי האירוע בשלבי הצילום השונים באמצעות שיחה, בחירה והחלטה משותפת, בתהליך אותו כינה "מעורבות קהילתית". קאי גואו קיאנג צילם נזירים ופרחי נזירים המשגרים טילים מעל נהר המקונג כחלק מחגיגה בודהיסטית המציינת את סיומה של תקופת תענית בת 40 יום. קאי, אמן ממוצא סיני הנוהג לעבוד עם אבק שריפה בעצמו, התעניין באופן בו משתמשים הנזירים באבק שריפה בטקס הדתי: הם מייצרים מעין טילים על ידי דחיסת אבק שריפה מתוצרת עצמית לתוך קני במבוק ויורים אותם בזמן החגיגות בכל שעות היממה. הטילים משמשים כמנחה לבודהה, מגרשים השפעות רעות וקשורים לסיפור מותו של בודהה שהמדורה ששרפה את גופתו הודלקה בידי טיל ששיגרו אליה האלים. אן המילטון דימתה את נהר המקונג למקום בו נפגשים ומתכנסים זרמים תרבותיים, והעבר המסורתי מתאחד בו עם ההווה המודרני. המילטון בקרה בארבעה מנזרים בקרבת לואנג פראבנג שיש בהם מסדרונות למדיטציית הליכה, ובנתה ספינת מדיטציה שתשוט על נהר המקונג. בתצלומים בתערוכה מתייחסת המילטון לחלק ממקורות ההשראה לספינת המדיטציה: ציור ספינה ממקדש בודהיסטי, פסלי מנחה לבודהה ממערות פאק על נהר המקונג שהביאו מאמינים וגרפיטי אלים מקיר בית חרושת לטבק. אלה מסמלים בעיניה את האפשרות לצאת למסע כפי שלימד בודהה ולשנות את עצמנו ואת העולם או, לנקוט בדרך אלימה שהיא הדרך הקלה. לדעתה של המילטון, לא מדובר בדרכים מנוגדות, אלא בדרכים שמשפיעות זו על זו כמו הזרמים בנהר המקונג. דין קיו לה חבר אל ניתאקונג סומסנית, מהאמנים הלאים הבודדים העוסקים עדיין ברקמת זהב חצרונית ויחד הם יצרו שלוש עבודות רקמה על משי המציגות מוטיבים שכיחים, מסורתיים ועכשוויים בלואנג פראבאנג, כמו למשל דגלי הלוויות וצלחות לוויין. בתצלומיו התמקד לה בדגלי הלוויות העשויים קני במבוק שבצדם האחד דגלי בד ובצדם השני דמות מפוסלת של דגים או ציפורים, ולאחרונה גם מטוסים. על פי האמונה המקומית, מסייעים דגלים אלה למת למצוא את דרכו בעולם הבא, ועם סיום טקס הקבורה מניחים להם להתפורר. הדגלים מסמלים עבור לה, לא רק את מות הגוף הגשמי, אלא גם את מותם של מנהגים מסורתיים המוחלפים כיום במנהגים חדשים. שירין נשאט החלה לצלם בשנת 1993 סדרת תצלומים בשחור-לבן בשם "נשות אללה". בסדרה זו צילמה את עצמה נשאט, ילידת איראן, כשהיא עטופה בצ'אדור מסורתי. בתצלומים רבים מעוטרים ידיה, פניה, רגליה וחלקי גוף אחרים בשירי אהבה של משוררים פרסים. בעת שהותה בלואנג פראבנג חשה נשאט בקווי הדמיון בין איראן ללאוס בעיקר במה שנוגע למתחים שבין עבר והווה, בין המסורתי לעכשווי. בתצלומים בתערוכה מחברת נשאט מערכות של דימויים וטקסטים ומסמיכה בין צילומים, טקסטים בפרסית שמתייחסים ללאוס ותצלומים מספר על לואנג פראבנג בשם "לואנג פראבנג: בירת האגדות". מקור תצלומיו של ג'ון נגויאן הצושיבה בסרט שהפיק עבור פרויקט "ושקטה הארץ". בסרט, שצולם בלואנג פראבנג, השתתפו תלמידי בית הספר לאמנות בעיר, והוא בקש לעמוד באמצעותו על האופן בו עתידה ההשפעה הגוברת של תרבות הפופ העולמית, ובכללה המותגים הידועים וחיקוייהם, לעצב את ערכי תרבות הצעירים בלואנג פראבנג. בסרט, מתכוננים 50 "אצנים" לריצה באצטדיון הלאומי של לואנג פראבנג, כשעל רגליהם נעלי ריצה של מייקי, החיקוי הסיני של נייקי. עבור נגויאן הצושיבה מהווה האצטדיון מעין מיקרוקוסמוס ומקום קדוש כאחד,המחבר בין שמים וארץ, והריצה סביב המסלול מסמלת את קצב החיים שנדרשת החברה בלאוס להדביק. וונג פאופניט צילם סרט דובר לאית עם תרגום לאנגלית ששמו "כל המיוחס והקבוע-ועומד מתנדף" (קרל מרקס) שהוא קולאז' פואטי של דימויים וצלילים. פאופניט, יליד לאוס, לא ביקר בלואנג פראבנג לפני תחילת הפרויקט, וניסה לחקור באמצעות הסרט את המורכבויות והסתירות של מקום הנמצא בתהליך של שינוי. מקור הכותרת בהערתו הידועה של קרל מרקס מתוך המניפסט הקומוניסטי (1848) על טבעו של המודרניזם: "כל המיוחס והקבוע -ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין, ובני אדם נאלצים לבסוף לראותם את מצבם בחברה, את יחסיהם ההדדיים, בראייה מפוכחת". רוח הדברים מהדהדת בסרט ששואל מה זה אומר להיות מודרני בלואנג פראבנג המשתנה מדי יום שעה שהיא נפתחת לעולם. שהזיה סיקנדר ערכה שני ביקורים בלואנג פראבנג במהלך הפרויקט וצילמה את אב המנזר אחרם און קאו סיתיוונג, העומד בראש שני מנזרים ומנהל את בתי הספר הבודהיסטים בלואנג פראבנג, שישה נזירים ותריסר פרחי נזירים. התצלומים שימשו בסיס לרישומי דיוקן של הנזירים שצוירו בעפרונות גרפיט בסגנון פוטוריאליסטי . הרישומים העניקו זהות אישית לכל אחד מהנזירים ופרחי הנזירים בעיר שבה התיירים נוהגים לראותם באופן קולקטיווי כשורה ארוכה הממתינה בכל בוקר לקבלת מזון. בתערוכה מופיע צילום דיוקנו של פרח הנזירים שנטון. בתצלום השני, מושפעת סיקנדר מה"נגות", נחשי מים מהמיתולוגיה הלאית שחיים בנהר המקונג ומגינים על העם הלאי. הנגות מצוירות מצידי גרמי מדרגות המובילים למנזרים וקשורות בחילופי העונות ובגשמי המונסון המאפשרים את צמיחת האורז. רירקריט טיראווניחה מצא בחנות עתיקות בצ'יאנג מאי, תאילנד, פסל בודהה קטן שגולף בסגנון שמשותף ללאוס ולצפון תאילנד. טיראווניחה ביקש מאמן גילוף עץ ומסדנת גילוף עץ בצ'יאנג מאי שיכינו עבורו אלף העתקים בגדלים שונים של הפסלון שמצא. טיראווניחה העביר בדרך הים את הפסלים המגולפים ללואנג פראבנג והם חולקו לנזירים, לאנשי המקום, ולמשתתפי הפרויקט "ושקטה הארץ" שהתבקשו להעבירם למקדשים ולמקומות קדושים. כיום, מפוזרים פסלי הבודהה של טיראווניחה בכל חצי האי. בדרכה הצנועה, מבקשת עבודתו של טיראווניחה לגשר על היחסים המתוחים והמורכבים שבין לאוס לתאילנד, שחולקות תרבות משותפת על אף המכשולים הפוליטיים המפלגים הניצבים ביניהן. מיקום - מוזיאון נחום גוטמן זמנים - 03/11/2011 עד ה-30/01/2012 פתיחת התערוכה - 03/11/2011 |